<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ד ח"א</h1>
<h2>דף מ.</h2>
הודאה בפני עדים וקנו מיניה כותבין בלא רשותו ואם לאו אפי' אמ' אתם עדי אין כותבי' בלא רשותו ואפילו שיהו המטלטלין בעין אבל בקרקע אפילו לא קנו כותבין סנהדרין ועוד פשוט הודאה בפני עדים וצריך לומר כתובו וכו'. ואם אמר כתובו וכתבו יש לה דין מלוה בשטר הילכך אם כתו' בה ואמר לנו כתובו וחתמו בודאי אמר כתבו ואם אין כתוב כך יש לה דין מלוה על פה כי כל זמן שכתבו בלא רשותו השטר בטל ויכול לומר פרעתי והא דאמרינן דהודאה בפני שנים לאו דוקא שניהם יחד אלא אפילו זה אחר זה כך כתב הרשב"א בתשובה. הודאה שלא כתו' בה ואמרו לנו כתבו וחתמו ותנו לפלוני אפילו שאין בה קנין מועלת סנהדרין ועוד תמצא בדיני הודאה בטוען ונטען או דיני עדות ח"ב ומוכח משם דוקא הסופרים הבקיאי' שלא יכתבו זולתי אם יאמר המודה תנו אבל סופרים סתם שלנו נראה שאינה מועלת זולתי אם כתבו בה כתבו וחתמו ותנו לפלוני. כל מקום שכתבתי אין כותבין אם כתב אין לו דין שטר כלל כן כתבו גדולי המורים ובמתנת בריא תמצאנו בדין זכו שדה זה לפלוני. תשובה לרבינו האיי ז"ל מאן דמקבל למכתב שטר' בכל לישנ' דזכות' אף על גב(י) דלא ידע ספר' לאחזוקי כראוי כיון דכתי' ביה ואחריו' שטרא דנן קבילית עלי כחומר כל שטרות דנהיגין בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי קאי לכל כללי בתחלת עניינ' אבל תנאין כגון נאמנות בהלואה או בטול מודעי במתנה לא מחשבינן עד דמפרשי ע"כ.
<h2>דף קסז.</h2>
כותבין אף על פי שאין מכירין כגון ש"מ שאמר מנה יש לי אצל פלוני וחליצה ומיאונין אבל דברים אחרים לא בתרא [קל"ח ע"ב] ואין כותבין אלא א"כ מכירין האנשים ואם הוחזקו שמותם בעיר שלשי' יום אין חוששין וסומכין על פי עד אח' ואפילו אשה ואפילו קרוב בתרא פירו' אם בא ואמר איש פלוני דממקום פלוני אני מעיד בכם שאני חיי' לפלוני כך עד שיוחזק שלשים יום או יביא ראיה שהוא פלוני כותבין גט לאיש בלא אשתו ושובר לאשה בלא בעלה והוא שיכיר שם האיש ושם האשה וכן כותבין שטר למוכ' אף על פי שאי' לוקח עמו אבל לא ללוקח בלא מוכר וכן ללוה בלא מלוה אבל לא למלוה בלא לוה והוא שיהא מכירן או שהוחזקו שמותיהן ואם מיחה המלוה שלא יכתבו שטר ללוה שומעין לו ופסק רב אלפס דוקא בשטרי הקנאה פירוש שלקח קנין דמאותה שעה שעבד נכסיו למלוה ואף על פי שלא לוה עדין וטורף לקוחות כדין אבל לא קנו שעשו שטר חוב בלא קנין אין כותבין שאם יבא ליד מלוה יטרוף מזמן כתיבה ולא לוה עדין וטורף שלא כדין כי לא קנו מיני' מזמן כתיבה ורש"י פירש הקנאה שמקנה לו נכסיו בין ילוה בין לא ילוה שיגבה מהם מאותו היום ותמהו על רב אלפס כי מה הפרש יש בין יש בו קנין לאין בו קנין דכיון דכתוב בשטר לוה פלוני מפלוני נשתעבדו כל נכסיו דשעבוד דאוריתא אפילו בלא קנין עדים החתומים בשטר מוציאין קול ולפיכך טורף מן הלקוחות הילכך נראה כרש"י ויש מי שפירש דברי רש"י כמו רב אלפס דלאו דוקא שכתב לו כך אלא שסתם קנין כך הוא שמשעבד עצמו כך והתוס' פסקו כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו שאפילו בלא שטרי הקנאה כותבין ללוה בלא מלוה שטרי הקנאה פי' שלקח קנין ושעב' נכסיו למלוה בלא לוה גובה מאותו שטר אבל לא לקח קנין לא. בתרא. מציעא. אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניה' פי' שטרי פסיקתא כלומ' שפוסקין כמה יתן כל א' עם בנו או בתו פי' אף על פי שקנו באמירה הויא מלוה על פה עד שיכתבו. אבל לא שטר אירוסין ממש כי אינו צריך לדעתה אלא לשמה כך פסק הרבי יוסף טוב עלם ולא כרב אלפס שפסק שטר אירוסין ממש וכן שטרי אריסות וקבלנות וכן שטרי טענתא וכל מעשה בית דין וכן כל שטר שעבוד וכן שטרי ברורין בתרא. שטר ממנה שאומר מלוה עשו לי שנים מחמשים חמשים אין עושין וכן שנים מחמשים חמשים אין עושין מק' וכן מק' אין עושין מחמשי' בתרא [קע"ב ע"א] פי' ואפילו בית דין כי העדים פשיטא דאין עושין שליחותן שתי פעמים כמו שכתבתי בכמה דוכתי וכתבו המפרשים מדע' שניהם כותבין.
